ניפוץ מיתוסים

הבוקר יצאה ממני חתיכה שדה משוגעת, משתוללת ופוגענית, וחוללה בלגן לא קטן.

אני כותבת את פה רק כי אני מזהה בתוכי ומסביבי את הנטייה להשליך על מורים רוחניים את החלום הזה,

שיש בנמצא מישהו שגילה את הנוסחה, שיודע לחיות בשלמות, שיש לו רק רגשות חיוביים, והוא רק חביב וסבלני תמיד.

עוד בתחילת דרכי הבטחתי לעצמי שאני לא אטפח את האשליה הזו, שגורמת לא-נשים לחוש שהם פחות.

אני מכירה באופן אישי כל-כך הרבה מורים רוחניים נפלאים ומטפלים דגולים, ואפילו לא אדם אחד שהוא כזה "מושלם".

אפילו ישו הפך שולחנות. משה רבנו גם שבר את הלוחות וגם היכה בסלע. ואני מהמרת על כל רכושי שאפילו לדלאי-למה יש ימים. אז מה יגידו אזובי הפיד.

לפעמים אני שואלת את עצמי,

האם עדיין הייתם רוצים לבוא לטיפול או לסדנה אם הייתם רואים אותי ב"שמונה הארור"- שמונה בבוקר או שמונה בערב, שתי נקודות התורפה והטרפה של האמהות שלי.

אבל… אולי בגלל שאני עוסקת בטיפול, ובקליניקה א-נשים שומטים את המאמץ האינסופי לתחזק תדמית מאורגנת, שפויה וקוהרנטית,

וחושפים בפני את מה שיש באמת בפנים- קולות שונים, כוחות שונים, בונים והורסים, משתלבים ושוב צורמים, מסתדרים ומתבלגנים-

אולי בגלל זה אני יודעת שכולנו כאלה. ו… שאולי אפשר להפסיק להסתיר. לפחות מעצמנו.

אנחנו לא רק אור ואהבה, אנחנו גם עור וחיה, ודם ויזע ודמעות….

לא באנו לכאן כדי להיות מלאכים.

וכל פעם שטעיתי והתנשאתי מעל האנושיות שלי, היא הביאה לי בהפוכה.

כל אחד מועד מתישהו,

כל אחת מאבדת שליטה מול משהו

כולנו לפעמים טועים, פוגעים, הורסים…

לגנות, להאשים ולשפוט- זה קל.

להקשיב, לנסות להבין- זה מרתק.

לסלוח- זה מרפא. זה מציל את העולם.

מאחלת לכולנו שנזכה להתרווח לתוך האנושיות שלנו, להסכים להיות כאן במלואנו,

לעשות ולטעות, לבקש סליחה ולסלוח, ולאהוב את עצמנו בנאמנות גם בעין הסערה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s