האישה המוכה הפנימית

האישה המוכה הפנימית

כל הבוקר לא מפסיקה לבכות.

פעם ראשונה שהיא ניצבת ככה מולי, ברורה ולא ניתן לחמוק ממנה.

היא חלק ממני, והיא חבולה כולה, והיא לא הולכת לשום מקום.

יש בתוכי אישה מוכה, ולא ידעתי. שמעתי צעקות והמשכתי הלאה. ראיתי חבורות והתעלמתי. כמו שכנה גרועה.

וזה מוזר. גדלתי בבית בלתי אלים לחלוטין. לא ראיתי, לא חוויתי, לא פגשתי מסביבי אלימות במשפחה.

מעולם גבר לא היה אלים כלפיי, לא פיזית ולא מילולית. אבל כן – רגשית. כמו שגם אני, לצערי, הייתי לפעמים.

אני אישה אסרטיבית, וחזקה ועצמאית. ממשפחה של נשים מצליחות וחזקות ועצמאיות. אני פאקינג פריווילגית מכל הכיוונים.

אז מאיפה היא? איך הגיעה לתוכי אישה מוכה?

מאיפה התנועה הנסתרת של כיווץ והשתקה מול אפילו בדל של אפשרות להכעיס גבר?

מאיפה גמישות היתר שפיתחתי להחליק דברים, לא לראות,

להסביר לעצמי למה זה בעצם ממש בסדר, למרות שזה הכי פוגע וכואב. מאיפה התרגולת ללכת על ביצים?

אולי זה של כולנו. אולי זה ב-DNA. אולי זו תודעה משותפת אחרי אלפי שנות פטריארכליות.

אולי כולנו התרגלנו לחבוט באספקטים הנשיים שלנו.

אני יודעת כמה מכות הנשיות שלי חטפה מהפטריארך הפנימי שבתוכי,

שמסוגל להיות קר וביקורתי וקצר רוח ונטול כל יראת כבוד לתבונת האלה.

מה הוא כל הטירוף סביב דימוי הגוף אם לא ביטוי לאלימות-עצמית נגד נשים?

ואולי זה עולה עכשיו בגלל שעוד רגע יגיעו לפה נשים לקורס שנקרא "להיפתח לאהבה"

ואני שואלת את עצמי כבר שבועות איך זה שכל-כך הרבה נשים נפלאות ויפות ומקסימות ומרתקות נשארות לבד.

ואני יודעת שהן, עמוק בפנים ובאופן לא מודע, בוחרות בכך. שהן נמנעות מלהתמסר לזוגיות. ואולי זו חלק מהתשובה.

אולי לנשים העוצמתיות האלה יש יותר מדי מה לאבד אם יאבדו שליטה לטובת תודעת האישה המוכה,

שאפילו לא צריכה מישהו שיכה אותה. היא פשוט עולה במפגש קרוב עם גבר.

אני מכריזה על עידן חדש. שחר של אהבה. אני בעצם כבר שם, ולכן יכולה לראות את האישה המוכה מהצד, ולא להיות היא.

איש לא יכה אותה עוד. אני בונה לה קן חם ונוח להחלים בו. ומה שהכי מרגש הוא שאהובי איתי, ואנחנו חובשים את פצעיה ביחד.

בא לי לבקש משהו מאחיי הגברים האהובים, תקשיבו.

גם אם אנחנו נראות כמו הדבר הכי חזק ובטוח בעולם, גם אם אנחנו ממנכ"לות את העולם.

תדעו שיש מצב שיש בפנים אישה מבוהלת שמפחדת מכם.

שווה לכם להפסיק להכחיש אותה או לחשוש מפניה, ולהסכים להתיידד איתה, להסכים לשמוע אותה, אפילו לחבק אותה.

אומר לכם, מניסיון, שאין ריפוי עמוק מזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s