שבטי האור בבאסקולה בתל אביב

שבטי האור בבאסקולה בתל אביב

אני רוצה לשתף שעוברים עלי ימים לא פשוטים.

הגוף שלי מספר לי על מאבק פנימי. כאילו הצוואר והראש כבר לא חברים, והכתפיים בכלל הולכות מכות עם השכמות. כואב לי הראש, הגרון, הלב.

אני רגילה לפחד מאוד לפני כל דבר חדש שאני עושה, ולהרגיש את זה דרך הגוף. אבל אף פעם לא ככה.

הערב אני הולכת להוביל מהלך (עוד לא ברור לי בדיוק מה, שככה יהיה לי טוב!) שמבקש לעורר בנו את הפוטנציאל לחיות בשבטי-אור.

אני מוכנה להישבע שיש לי תקשורת עם הוויה כלשהי שיודעת בברור מה זה אומר, אבל לכל שאר החלקים שלי אין מושג ירוק.

ההתנסות הארצית שלי בכל הנוגע לחיים בקהילה, בשבט ובשותפות אומרת לי דבר אחד ברור – לעולם לא עוד! זה מסוכן מדי, מסובך מדי, חשוף מדי, כואב מדי.

יש בי זיכרון שורף בו הקהילה ששירתתי במשך שנים כאשת מרפא וחכמה, מעלה אותי למוקד. אני זוכרת את עצמי מסתכלת בעיניים של אנשים שיילדתי, שריפאתי, שלימדתי, ולא מאמינה שאיש לא קם לעזרתי, לא נלחם עבורי.

ובא לי להגיד – פאק יו! כולכם! מה לי ולשבט? אני אמשיך לי בחיי הסולו שלי, אני יודעת כל-כך טוב להסתדר בכוחות עצמי ליצור יצירה אינדיבידואלית, להיות המכשפה שגרה במקום בו הכפר נגמר והיער מתחיל.

נותנת שרות לכולם ולא תלויה באף אחד. אוהבת את כולם אבל סומכת בעיקר על עצמה. מתרועעת עם עוד חברות מכשפות, אבל הרחק מכיכר השוק.

ובקביל אני יודעת בכל נימי הוויתי שהאנושות מבקשת לרפא את הפצע, להשיב את האמון, וללמוד מחדש את קסם הבריאה המשותפת, המסע המסונכרן והשבטיות המוארת.

אותם אנשים שהעלו אותי על המוקד לא היו מרושעים, הם היו מפוחדים עד מוות. הם חיו באחד מרגעי השיא של תודעת הנפרדות, המאבק, המחסור והפחד.

אנחנו נעים לעידן של אחדות, שלום ושפע. השלום לא מגיע יום אחד כמו שחלמנו, וגם לא תלוי בפוליטיקאים. הוא נטווה בכל רגע, בכל מעשה ומחשבה של רכות, חמלה ושלווה שאנחנו בוחרים.

הוא צומח כבר עכשיו בתוך הבתים והחצרות, בקרב קהילות שלמות, במעגלים, בטקסים, נותן לנו טעימות קטנות וגדולות לאחדות לבבות.

יש ידע חדש שעובר דרכי בנוגע לשבטיות חדשה ומוארת.

שלא כמו בתחומים אחרים שאני מלמדת, כמו מיניות, זוגיות או יציאה-לאור, בהם אני כבר חיה את ההגשמה של הפוטנציאל הגבוה שלי, כאן, בתחום הזה, אני ממש תינוקת שעושה צעדים ראשונים ומהוססים. אך זו כנראה מהות השבט- לבוא כמו שאנחנו וללמוד יחד.

היום אני הולכת להודיע ליקום, שמעבר לכל הפחדים והצלקות, אני בוחרת להתמסר לחיים במלוא העצמה השבטית שלי, להתגשמות של שותפות מעצימה ויצירה משותפת בחיי.

עכשיו, אחרי שחלקתי את זה אתכם, אני קצת פחות מבוהלת, וקצת יותר מתרגשת.

הנה מה טוב ומה נעים שבט אחימות גם יחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s