"ילדים יכולים להיות כל-כך אכזריים" – מכירים את המשפט הזה? בואו נעצור רגע ונחשוב עליו…

"ילדים יכולים להיות כל-כך אכזריים" – מכירים את המשפט הזה? בואו נעצור רגע ונחשוב עליו…

זו אמת אבסולוטית? בכל תרבות ילדים לועגים לכל מי שמעז להיות טיפה שונה? מכסחים אחד את השני? מחרימים, מאיימים ומביישים זה את זה?

אני חושבת שאין דבר קורע לב יותר מלראות את הילד או הילדה שלך נצרבים בתופת חברתית. ואין דבר כואב יותר מלהיות הילד או הילדה הזאת בעצמך.

כמעט שנתיים ספגתי לעג יומיומי נוראי בגלל משהו שלא היתה לי שום שליטה לגביו. אני חושבת על הגוזלה הקטנטונת שהייתי, ולא מבינה מאיפה היו לי הכוחות. נשאתי את זה לבד, לא שיתפתי בזה אף אחד, הצוות החינוכי עשה את עצמו לא רואה. ולא הייתי איזה מקרה נדיר או קיצוני. למעשה אני יצאתי בזול, לעומת ילדים אחרים שעברו שנים של נידוי וביזוי.

אני מזהה את עקבות הפגיעה החברתית בקרב א.נשים שאני מלווה בדרך לצאת לאור עם השליחות שלהם. השליחות שלנו היא המתנה הייחודית שלנו. כן, זה סוד כוחה ועוצמתה – היא ייחודית. מיוחדת. שונה. ואם יש משהו שלמדנו בבית-הספר, זה שלהיות שונה זה מסוכן. שונה זה לגמרי לבד.

כילדים אנחנו, באופן לא מודע, מעבירים זה את זה חניכה והכשרה לחיי קונפורמיות. אנחנו מלמדים זה את זה לא לאתגר את שולי ה"נורמליות" בכך שאנחנו מחשמלים זה את זה בלעג, כאפה או חרם בכל פעם שאנחנו מעזים להיות שונים.

שמן מדי, רזה מדי, חכם מדי, טיפש מדי, יפה מדי, מכוער מדי, עני מדי, עשיר מדי, גבוה מדי, נמוך מדי – הכל הולך. העיקר לתרגל אותנו לא לצאת מהקווים. להישאר "נורמאליים" – דומים זה לזה, קטנים ומפוחדים. להיות אזרחים קטנים, צייתנים וממושמעים, ללכת לצבא, לשלם מיסים, ולא לשאול שאלות.

והאילוף הזה נקנה במחיר הביטוי היצירתי שלנו. אנשים יחניקו את הגאוניות שלהם, את האור שלהם, את תשוקה הכי כבירה של חייהם, רק כדי לא "לחטוף בהסעה".

יצירות מופת ופתרונות גאוניים נרקבים במגירות, ממש ברגע זה, רק בשל הטראומה של הלעג החברתי.

אני מזמינה אותנו לראות את הפצע הזה, ולרפא אותו בחמלה ובאהבה.

להעז להיות שונים, משונים, מקוריים, גאוניים. ללבוש את הבגד הזה שקברתם בארון כי הוא "יותר מדי" , להעלות את המופע שחלמתם עליו, לפרסם את השיר. אף אחד לא ירביץ לי בהסעה, כי בהסעה הזאת – אני נוהגת.

אני שוקלת לעשות איזה מעגל ריפוי לפצע החברתי שלנו. שנהיה עם זה הפעם ביחד. וכמו שאני מכירה את עצמי.. זה בטח יקרה. אמשיך לעדכן בהמשך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s